החלטה בתיק ת"א 39311-03-13

זוהי בקשת המבקשות למחיקת התביעה נגדן על הסף, מפאת היותה נעדרת עילה.

לטענת המבקשות, משיב 1 (התובע) הינו נוכל הנרדף על ידי נושים רבים והבריח את נכסיו לצדדים שלישיים לאחר שחשבונות הבנק שלו הוגבלו. המשיבה 2 הינה חברה ריקה מתוכן והמשיב הפורמאלי רכש אותה מהמשיב 1 בתמורה ל- 80 מיליון ש"ח, סכום שהוא פרי תרמית ומצג שווא של משיב 1.

זוהי עסקה פיקטיבית שנתפרה למידותיו של המשיב הפורמלי 2 (להלן: "בוקובזה"), שהובל במרמה ורומה על ידי משיב 1 לחשוב שהחברה שברשותו רוכשת חברה מובילת מיזם הגרלות שאמורה להפיק מיליונים.  העסקה נחתמה בחדר צדדי במשרד עורך דין, ללא נוכחותו, תוך תפילות לחישות וקריאת פרקי תהילים ומיד בסמוך לחתימה, ביקש בוקובזה לבטל את העסקה, אך משיב 1 סרב. בסופו של יום, בתיווכו של רב בוטל ההסכם בהסכם ביטול מיום 3.1.11. אלא שהסכם הביטול הופר על ידי משיב 1 וההמחאות אותן אמור היה המשיב לפרוע לזכות בוקובזה לא נמסרו לבוקובזה ולא נפרעו.

טוענות המבקשות, כי עניינה של התביעה דנן הינו אכיפת הסכם התקשרות בין המשיבים לחברת ג.א.ש. (שהינה כיום משיבה פורמאלית 1 ).

מבקשת 1 טוענת שלטענת המשיבים, בגין הסכם ההשקעה נמסרו למשיב 1 5 המחאות מחשבונה הפרטי של מבקשת 1 ושתיים מהן, בסך כולל שך 1,500,000 ש"ח לא נפרעו. בפועל אין בידי המשיבים המחאות של המבקשת 1, כיוון שגם לשיטתם, לנוכח ההמאחות ביניהם לבין בוקובזה, ההמחאות הושבו לו. בנוסף, בוקובזה, כה, מורשה חתימה בחשבון.

מבקשת 2 טוענת, כי בהסכם ההשקעה אין כל הוראה הקושרת אותה לביצוע ההשקעה ו/או להיותה  ערבה . היא פעלה ביחד עם משיב פורמאלי 2, בשם א.ג.ש. שהייתה חברה בהקמה.

המשיבים, טוענת מבקשת 2, אינם טוענים טענה המצדיקה הרמת מסך ההתאגדות

העסקאות אינן מעלות כל עילה נגד המבקשות.

המשיבים- תובעים- בתגובתם טוענים, כי כתב התביעה הוגש נגד המבקשות והמשיבים הפורמליים לארח שהסכם ההתקשרות מיום 20.12.10, אשר נחתן בין התובעים למשיבים הפורמאליים, הופר על ידי האחרונים. ביום 3.1.11 נחתם הסכם נוסף המבטל את הסכם ההתקשרות וקובע הסכמות חדשות בין הצדדים.

לאחר חתימת הסכם הביטול, טוענים המשיבים, שהם מילאו את חלקם והעבירו את ההמחאות המשוכות מחשבון מבקשת1 למשיבים הפורמליים, ואז הודיעו המשיבים הפורמאליים, על ביטול הסכם הביטול. כיוון שהסכם הביטול אינו תקף, חל על הצדדים ההסכם המקורי מיום 22.12.10.

טוענים המשיבים, כי התביעה נגד מבקשת 1 מתבססת על הסכם ההתקשרות אשר נחתם בין המשיב הפורמאלי (ג.א.ש) באמצעות משיב פורמאלי 1 והמבקשת 1. ג.א.ש הינה בבעלות בוקובזה והוקמה לצורך אותה התקשרות. בעת חתית ההסכם, היא הייתה ריקה מתוכן ולכן דרש המשיב, שהתשלומים ישולמו מהחשבון הפרטי של בוקובזה (ס' 8 להסכם ההתקשרות). בוקובזה בחר לבצע את התשלומים מחשבון אשתו - המבקשת 1 ומסר שיקים מחשבונה. ברגע שהיא הסכימה שיינתנו שיקים מחשבונה, קמה התחייבותה לפרוע אותם.

לגבי מבקשת 2 טוענים המשיבים, שהיא הייתה הרוח החיה בהתקשרות מיום 22.10.10 וגם של הסכם הביטול, היא ניהלה את המו"מ, ובדקה את העסקה טרם התקשרות. לטענתם, מבקשת 2 קיבלה על עצמה התחייבות במסגרת ההסכם, וחתמה עליו באופן אישי. כל העובדות היו ידועות וגולו למבקשת 2 אשר ניהלה את המו"מ בין הצדדים והביאה להתקשרות החוזית ביניהם.

המבקשות בתשובתן טוענות, כי בפועל, אין בידי המשיבים המחאות של המבקשת 1, כיוון שאלה הושבו לה עם חתימת הסכם הביטול. גם לא נטען שהיא הייתה צד להסכמים, כך שאין נגדה עילה של אכיפת ההסכם.

מבקשת 2 דוחה את הטענות נגדה ומכחישה את הטענה שהייתה הרוח החיה בניהול המו"מ. אין בהסכם הוראה הקושרת אותה לביצוע ההשקעה, ו/או להיותה ערבה ו/או לפירעון ההשקעה. לטענתה, חתימתה על ההסכם בשם חברה ביסוד והיותה בעלת מניות בחברה, אינם נימוק להרמת מסך ההתאגדות.

מחיקה על הסף הינה בסמכות ביהמ"ש, כאשר בין השאר כאשר הכתב לא מראה עילת תביעה  - ויש למנוע דיוני סרק ובעיקר כשחוסר העילה בולט לעין או שניתן לחסוך בדרך זו עדויות רבות (ע"א 292/68 יפת ושות' בע"מ נ' איסטווד פד"י כג (1) 604, 608).

השאלה שביהמ"ש שואל את עצמו, היא אם התובע יוכיח את כל הנטען בכתב התביעה, טענה לטענה האם מערכת עובדתית זו מוכרת על פי חוק כלשהו ככזו, שיש להעניק בגינה סעד משפטי המבוקש בכתב התביעה.

הכלל הוא שביהמ"ש יעדיף תמיד הכרעה עניינית על פתרון דיוני, כאשר פתרון דיוני מכריע את גורל התביעה.( ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין ת"א ואח' פד"י מ'(2) 668). על כן, ביהמ"ש נוקט בזהירות וביד קמוצה במחיקת תביעה מחמת העדר עילה.

כחוט השני, עוברת בפסיקה ההלכה, שמחיקה או דחייה על הסף ננקטות רק בלית ברירה, שכן "פתרון ענייני של כל מחלוקת לגופה, הינו לעולם עדיף. רצוי על כך שביהמ"ש יעדיף תמיד דיון ענייני בפלוגתא על פני פתרון דיוני פורמליסטי אשר מהווה לפעמים סוף פסוק לתיק קונקרטי אולם איננו סוף הדרך מבחינת המשך ההתדיינות.

לצורך בחינת השאלה האם למחוק את כתב התביעה בהעדר עילה יש להניח שכל מה שטען ב"כ התובעת הוכח והאם אז לא יזכה התובע בסעד המבוקש (ע"א 280/84 עפרי נ' מ"י  פד"י מ (3)  358).